הנקה ופיט : ספור על חברות אמיצה

תקציר:
הַנְקָה הִסְתַּכְּלָה עַל הַבִּנְיָן וְהַמַּחֲשָׁבוֹת הִתְרוֹצְצוּ בְּרֹאשָׁהּ: 'מִי הֵם הָאֲנָשִׁים שֶׁגָּרִים פֹּה? הַאִם יִהְיוּ נֶחְמָדִים אֵלַי? כַּמָּה זְמַן אֶשָּׁאֵר כָּאן?' לִבָּהּ הָלַם בְּחָזְקָה. הַדּוֹדָה מָארִי הִקִּישָׁה שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים עַל הַדֶּלֶת. לְהַפְתָּעָתָהּ הַגְּדוֹלָה שֶׁל הַנְקָה, כְּשֶׁנִּפְתְּחָה הַדֶּלֶת עָמְדָה בַּפֶּתַח יַלְדָּה, יַלְדָּה עִם חִיּוּךְ גָּדוֹל, שֵׂעָר צָהֹב בָּהִיר וְעֵינַיִם כְּחֻלּוֹת כְּמוֹ הַמַּיִם בָּאֲגַם שֶׁבַּפָּארְק. "הִכָּנְסוּ," אָמְרָה הַיַּלְדָּה. "הַשֵּׁם שֶׁלִּי הוּא פִּיטְיָה אֲבָל כֻּלָּם קוֹרְאִים לִי פִּיט." בְּמִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הַשְּׁנִיָּה, בְּאַמְסְטֶרְדַם אֲשֶׁר בְּהוֹלַנְד, הַנְקָה הַקְּטַנְטַנָּה נִפְרֶדֶת מֵהוֹרֶיהָ וְנִלְקַחַת לְמַחְבּוֹא. הִיא לְבַד, הִיא עוֹבֶרֶת מִבַּיִת לְבַיִת, הִיא אִבְּדָה אֶת כָּל הַדְּבָרִים הַמֻּכָּרִים וְהַבְּטוּחִים בְּחַיֶּיהָ. אֲבָל דַּוְקָא אָז, בְּשִׂיא הַפַּחַד, הַבְּדִידוּת וְהַמְּצוּקָה, הִיא מוֹצֵאת אֶת פִּיט, נֶפֶשׁ תְּאוֹמָה שֶׁתַּחֲזִיר לְחַיֶּיהָ אֶת הַחֹם וְהָאַהֲבָה שֶׁכָּל כָּךְ חֲסֵרִים לָהּ.